<h1>האגודה — נדה</h1>
<h2>דף יט:</h2>
[נדה ל"ב ע"א] קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין. קטן שמא ימצא סריס קטנה שמא תמצא איילונית פר"י בדקבלה עילויה וכן במרדכי דף תנ"ה והא דלא בדקינן לקטן אם יעשה כיפ' דאין בדיקה מועלת עד שיעשה גדול.
<h2>דף כא:</h2>
[נדה כ"ז ע"ב] בהמה גסה ששפתה חררת דם תקבר ופוטר' מן הבכור' וכו'.
<h2>דף כב.</h2>
[נדה כ"ו ע"א] שיליא בבית הבית טמא. ה' שיעורן טפח שיליא וכולי. כל שלשה ימים הראשונים תולין השיליא בולד מכאן ואילך חוששין לולד אחר בנפלים אבל בוולד אחד של קיימא אין הולד מעכב אחר חבירו כלום. רב אמר אין תולין השיליא אלא בולד של קיימא. [כ"ז ע"א] מעשה ותלו השליא בוולד עד כ"ג יום. ואין תולין [אלא] בשיליא הבאה אחר הוולד. מעשה ונשתהה אחר חבירו שלשה חדשים ומאן נינהו יהודה וחזקיה בני רבי חייא והא אמר מר אין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת טיפה אחת הוו ונתחלקו לשנים. מלא תרווד רקב שנפל לתוכו עפר וכו'.
<h2>דף כז.</h2>
[נדה ל"ב ע"א] בנות כותים נדות מעריסתן. מעשה והטבילה קודם לאמה. פר"י ובפרק עד כמה [כ"ז ע"א] דקאמר מאכיל חלה לכהן קטן, הוא הדין לכהן גדול שטבל מקריו.
<h2>דף כט.</h2>
[נדה נ"ז ע"א] בית הפרס שנידוש טהור. קרי בית הפרס על שם פריסת העצמות ושדה בוכים מפרש בערוך יש שדה מיוחד שקרובי המת מביאין אותם על אותה שדה ואנשי בית הקברות באין לקראתם ובוכין שם יחד והראשונים חוזרים לביתם. ואנשי בית הקברות נוטלים אותו. עוד פירש בע"א.
<h2>דף מ.</h2>
[נדה כ"א ע"א] המפלת כמין דגים וחגבים ושקצים ורמשים אם אין עמהן דם טהורה. לחד לישנא באפשר בפתיחת הקבר בלא דם קמיפלגי. המפלת כמין בהמה חיה ועוף רבי מאיר חשיב ליה וולד רבנן לא חשיבי ליה וולד וכן פליגי לעניין בכורות במסכת בכורות [מ"ו ע"א].
<h2>דף מו.</h2>
[נדה כ"א ע"א] המפלת כמין דגים וחגבים ושקצים ורמשים אם אין עמהן דם טהורה. לחד לישנא באפשר בפתיחת הקבר בלא דם קמיפלגי. המפלת כמין בהמה חיה ועוף רבי מאיר חשיב ליה וולד רבנן לא חשיבי ליה וולד וכן פליגי לעניין בכורות במסכת בכורות [מ"ו ע"א].
<h2>דף מו:</h2>
[נדה כ"ח ע"א] הוציא ידו עובר והחזירה לחוש חוששת וכו'. המפלת טומטום ואנדרוגינוס תשב לזכר ולנקבה. יצא מחותך או מסורס משיצא רובו הרי הוא כילוד. יצא כדרכו משיצא רוב ראשו איזהו רוב ראשו משיצא פדחתו.
<h2>דף מז:</h2>
[נדה מ' ע"א] יוצא דופן אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה. רבי שמעון אומר הרי זה כילוד. [ויקרא י"ב] זאת תורת היולדת מלמד שמביאה קרבן אחד על ולדות הרבה יכול תביא על לידה שלפני מלאת ועל לידה של אחר מלאת כאחד תלמוד לומר וזאת. [מ"א ע"ב] מקור שהזיעה כשתי טיפות מרגליות טמיאה לטומאת ערב ודווקא תרתי אבל חדא אמור מעלמא אתי. כל הנשים מטמאות בבית החיצון אבל הזב ובעל קרי אין מטמאים עד שתצא טומאתן לחוץ.
<h2>דף מט.</h2>
[נדה מ"ד ע"ב] בן שנולד אחר מיתת אביו אינו ממעט בחלק בכורה. בכור שנולד אחר מיתת אביו. עיין פרק יש נוחלין [קכ"ז ע"א] (סימן קס"א). והרי הוא לאביו ולאמו כחתן שלם לעניין אבילות ואפי' לרבי שמעון בן גמליאל דאמרינן כל שלא שהה שלשים יום הוי ספיקא הכא בקים ליה דכלו חדשיו פירש ר"י דנפל מן הגג או אכלו ארי מיירי להכי ספיקא הוי אי לא קים ליה אבל פיהק ומת אפילו רבנן מודו דהוי נפל כדאמרינן פרק רבי אליעזר [שבת קל"ו ע"א] וגדולה מזאת מצינו לעניין אבילות דיום שלשים כיום שלפניו בפרק יש בכור [מ"ט ע"א]. אף על גב דקיימא לן בפרק החולץ [ל"ו ע"ב] מת ביום שלשים ונתקדשה אם אשת כהן היא אינה חולצת דחשיב בר קיימא.
<h2>דף נז:</h2>
[נדה מ' ע"א] יוצא דופן אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה. רבי שמעון אומר הרי זה כילוד. [ויקרא י"ב] זאת תורת היולדת מלמד שמביאה קרבן אחד על ולדות הרבה יכול תביא על לידה שלפני מלאת ועל לידה של אחר מלאת כאחד תלמוד לומר וזאת.
